בחור בן 40

עד כמה שאלון היה נרגש ממסיבת ההפתעה שאשתו הכינה לו ליום הולדת 40, דבר לא הכין אותו להתפרצות שלנו. "מי אלה?" הוא בטח שאל את עצמו, "הרי כולם פה קרובים שלי. טוב, אלה בטח מלצרים או צוות ניקיון..." טעות בידך אלון.

במשך דקות ארוכות הצחקנו את האורחים בלכלוכים שאשתו של אלון שפכה עליו בפגישה המקדימה בינינו, ולרגעים הרגשנו כמו חלק בלתי נפרד מהמשפחה. לשמחתנו הרבה, קרובי המשפחה והחברים שהיו במקום מכירים את דמותו של אלון באופן מצויין, דבר שהעלה את רמת הדציבלים בצחוקם לשיאים חדשים.

היחידה שהתאכזבה מהאירוע זו הבחורה בג'י. פי. אס,
שעדיין לא יודעת היכן זה שכונת שניים העשר השבטים במודיעין.

נתראה באירוע הבא...

לילה לבן עם אקסלנס נשואה

יום חמישי, 6.4, התעופפנו לנו לאילת להנחיית טקס עובדים מצטיינים של בית ההשקעות אקסלנס נשואה. למרות שחשבנו שבעקבות המשבר הכלכלי המקסימום שהעובדים יקבלו יהיה ערב גיבוש על בסיס הסנדוויצ'ים והאייס קפה של ארומה, החברה הפתיעה ולקחה את מאות עובדיה לסופ"ש מפנק באילת.
בערב הפך חוף הדקל למחנה "אקסלנסי" מבוצר, המאושר לכניסה רק לעובדים, לנו ולשרית חדד. התחלנו את הערב עם רדת החשיכה, לא לפני שכל אחד ממאות העובדים החזיק כוס משקה ביד. הכול תיקתק בצורה יוצאת מן הכלל, הטקס זרם והעובדים ההמומים לא הפסיקו לצחוק מכמות ההפתעות שהכנו להם. כל מצטיין זכה (והיו לא מעט), פרט לפרס, למחווה קומית ייחודית, הקשורה לחייו.

זו היה ספתח ללילה לבן שמח, שהמשיך עם הופעתה של חדד ונגמר במסיבת חוף מטורפת. בדיוק כמו כמו שנה שעברה, גם הפעם היה לנו העונג להיות חלק מאירוע מרשים כל כך. עם בוקר חזרנו להכרה ונחתנו בתל אביב להתכונן לחגיגה הבאה, יום הולדת ארבעים לבראונר.

נתראה באירוע הבא...

גמר ליגת הבדמינגטון

חיכיתי כל החודש בהתרגשות ל-28 לגמר ליגת האלופות בין ברצלונה למנצ'סטר יונייטד , אבל סיגי מגן יבנה חשבה אחרת - היא הזמינה אותי להופיע בביתה בפני בתה דנה (מקום שלישי בארץ בבדמינגטון) וחברייה שרבים מהם גם משחקים את המשחק המוזר הזה.
מי שלא יודע מה זה בדמינגטון, בעברית זה נשמע הרבה פחות טוב - כדור נוצה.
מדובר במשחק מוזר ואיטי ביותר לטעמי, בו אחד השחקנים מכה את הכדור נוצה לעבר יריבו ועד שהכדור חוזר אליו יש לו זמן לשתות קפה, לנוח ואפילו לקרוא את צופן דה וינצ'י באנגלית.
וכך מצאתי את עצמי מופיע בזמן המשחק הגורלי בפני שחקני בדמינגטון מקצועיים. אני הצחקתי אותם והם התעקשו להסביר לי שבסין יש יותר מ-50 מיליון שחקנים מקצועיים ושבדרום קוריאה הרחוקה מדובר בספורט הלאומי.

במהלך ההופעה ניסית לשכנע את דנה שנתנקש בבחורה שמדורגת במקום השני על מנת שהיא תתקדם בדירוג, אבל הרעיון לא היה מוצלח כיוון שאותה בחורה היתה שם והיא באופן מוזר לא כל-כך התלהבה מהרעיון.
אפילו כתבתי לה שיר שבדמינגטון זה לא ספורט ושאפילו עדיף להיות מורה באורט - אבל היא נשארה בשלה.

מה אני אגיד לכם? כדורגל לא ראיתי, אבל למדתי שיש בארץ משוגעים שבאמת אוהבים את זה (הייתי מעדיף ללמוד את זה ביום אחר) ,עכשיו רק נשאר לי להופיע בפני איגוד הפינג-פונג ואיגוד הבאולינג ואני מסודר.

נתראה באירוע הבא...