אשתי קשרה קשר עם "למטייל" וגררה אותי בעל-כורחי לחודש באוגנדה , "תראה יהיה כיף ,זה מקום אקזוטי... את ממש תהנה ... אין דברים כאלה ...אפילו בלמטייל אמרו שזה יעד מומלץ ".
מה אני אעשה דבר ראשון אני חלש אופי ושנית לרגע באמת חשבתי שלהסתובב במדינת עולם שלשית נגועה באיידס ישתלב טוב עם ההיפוכונדרייה המתקדמת שלי .
נחתנו באנטבה , אני אגיד לכם את האמת אחרי שראיתי איך השדה הזה נראה , אני חושב שגם אמא שלי הייתה משתלטת על הטרמינל ומחלצת את מי שהיא רוצה ב5 דקות , באוגנדה הטייס הוא גם זה שבודק את הדרכונים וגם מבקש ממך כסף קטן לאוטובוס בסוף הטיסה .
בכלל אין כלום במדינה הזאת ,אין כבישים , אין מכוניות ,האוטובוסים מתפרקים תוך כדי נסיעה , אתה קולט את הנהג מחזיק את המנוע וחבר שלו רודף אחרי הגלגל.
את ערב ראש השנה אשתי החליטה שנחגוג יחד עם שבט יהודי הנקרא ; אבו-יודיה (אכן נשמע כמו ארגון טרור) השוכן במזרח אוגנדה .
מהלחץ ומהאוכל נהיית חולה והסתגרתי בחדר במשך יומיים לצורך "התנקות" כללית , באותו זמן הרב של הקהילה החליט שאני עומד למות והפיץ בקרב התושבים שאני חולה במלריה, לאחר כמה שעות השמועה הגיעה לאשתי והיא הודיעה לי בבהלה שחייבים ללכת לרופא של הכפר לוודא שאין לי מלריה .
שמתי על עצמי סדין והגעתי לרופא ,(אם אפשר להגדיר אדם בלי חולצה ותרבוש על הראש כרופא ),כל הכפר כמובן צעד אחרי .
הרופא אלילים הזה דקר אותי ואחרי שהתייעץ עם אשתי הודיע לי שיש לי מלריה מסוג פלצופיום אבל שאין לי מה לדאוג כיוון שמדובר להגדרתו במלריה קטנה .
הייתי חייב חוות דעת שנייה ,התקשרתי לרופא שלי בישראל והוא הרגיע אותי ואמר שאם יש לי מלריה מסוג פלצופיום זה רק הורג תוך 24 שעות .
הוא הכריח אותי לקחת ברצף 7 כדורים נגד מלריה (כל אחד בגודל של כדור פינג-פונג)ואמר לי שאני עומד לעבור 24 שעות של פרנוייה, התקפי חרדה ,ניסיון התאבדות וכל זה תוך כדי שלשולים והקאות .
לקחתי את הכדורים ונכנסתי למיטה וחיכיתי ,5 שעות ,10 שעות אחרי שעברו 24 שעות ולא היו תופעות לוואי נכנסתי ללחץ שאין תופעות וחטפתי התקף חרדה של שלושה ימים בו הייתי בטוח שכל היתושים מנסים להתנקש בי .
בסופו של דבר מלריה לא הייתה אבל מה ,סטלה כזאת ועוד באישור של רופא לא חוויתי הרבה זמן
